"הרחם היא בעל עצמה אדירה. שלא הייתי צריכה לעשות כלום, רק לא להפריע"
המודעות להפלות (אובדני היריון) בטרימסטר הראשון הולכת וגדלה. יותר ויותר נשים משתפות את סיפורן.
חשוב שתדעי שאת לא לבד. גילוי ההפלה יכול להיות מלווה  בבלבול והצפה רגשית – ציפיות שלא מומשו, תחושת בגידה של הגוף, הרגשת חוסר שליטה על המציאות ועוד.
אל תשארי עם זה לבד לבד. כדאי לשתף ולאפשר תמיכה ממי שמתאים לך- משפחה, סביבה קרובה, חברות או נשות מקצוע.

רוב ההפלות הספונטניות מתרחשות בשליש הראשון להיריון (עד שבוע 12) ולרוב עד השבוע ה־10. הפלה ספונטנית (לא מתוכננת) במהלך השליש הראשון להיריון מתרחשת בכ- 15% – 20% מההריונות. שני שלישים מהן מתרחשות לפני השבוע ה־5, לפני האבחנה הקלינית ולפני שנצפה שק היריון ברחם, מה שנקרא היריון כימי (היריון שבו זוהה הורמון הבטא HCG בבדיקת הדם, אך טרם נצפה שק היריון).
הידע לסיים הריונות שלא מתפתחים באופן תקין הוא מנגנון בריא הקיים בגוף האישה.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן כמו: בעיות בריאות, מבנה אנטומי של הרחם, בעיות של קרישיות דם ועוד, מצבים שבהם יש לפנות לסיוע רפואי. אך ככלל, במצב טבעי ובריא כאשר האם בריאה וההתפתחות של ההיריון הספציפי הזה לא תקינה, הרחם תדע לסיים אותו בזמן.

לאורך כל ההיסטוריה האנושית חלק מההריונות הסתיימו באופן ספונטני בשלבי ההיריון המוקדמים. מדובר בתהליכים טבעיים הקשורים לגוף האישה.
לרוב הגילוי על ההפלה מתרחש בחדר הרופא או בגילוי הכתמות דמיות (זה המקום לציין שלא כל הכתמה דמית בתחילת היריון מצביעה על אובדן ההיריון). לעיתים יתגלה שק היריון ללא עובר. לעיתים התפתחות העובר לא תתאים לגיל ההיריון, העובר לא יפתח דופק או שהדופק פסק.

גילוי ההפלה יכול להעלות מגוון תחושות, רגשות ומחשבות – נושאים כמו הגיל שלנו, המצב הזוגי, מרווח הגילאים בין הילדים, הרגשות שפיתחנו כלפי ההיריון, חווית כאב ואבל על האובדן, דאגה מההליך הפיזי והנפשי. כל זאת לצד הצורך בחיפוש אחר פתרונות מיטיבים ורצון להבין ולדעת איך ומה ניתן לעשות. חשוב להבין שלכל בחירה יש מקום ואת לא לבד. ביכולתך לבקש ולקבל מידע שיאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לך ביותר. חשוב להיעזר, להיות טובה אל עצמך ולתת מקום להורמונים, לגוף ולנפש להשלים את התהליך באופן מלא. כמו כן יש מקום להתייחס לנוכחות של העובר שלא המשיך להתפתח.

דרכים לריקון הרחם והשלמת התהליך
בישראל נכון לשנת 2019, הנטייה הרפואית להתערב באופן כירורגי, או כימי, לריקון הרחם באופן מידי.
רוב הרופאים ימליצו על: שאיבה (אפשרית אם העובר עד גודל של שבוע 6), גרידה או כדורים (ציטוטק).
לכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה. אם פרק הזמן דחוק, אם האמא בתחושה שהיא רוצה לסיים כבר את התהליך, או אם יש סכנה בריאותית, במקרים כאלה הגישות הרפואיות יכולות לקדם ולסיים את התהליך הפיזי מהר יחסית.

אם הבחירה היא בהליך של כדורים לכיווץ וריקון הרחם, ההפלה עלולה להיות אינטנסיבית מאד מבחינת הדימום והכאב. לעיתים נדרש סבב נוסף של כדורים ולעיתים יעלה גם הצורך בגרידה. במקרה של גרידה רצוי לבצע אחריה עיסוי רחם כדי למנוע הידבקויות והצטלקויות שעלולות להתרחש עקב פגיעה בדופן הרחם. לרוב הדרך הטבעית לא תוזכר.

הפלה טבעית היא אופציה בריאה ואפשרית. ישנן עדויות רבות על נשים שהמתינו וחוו הפלה שלמה וטבעית ורק במידת הצורך פנו לתמיכה רפואית. הדרך הטבעית מאפשרת להורמונים לאותת לגוף על סיום ההיריון וממש כמו שהיריון מגיע לסיומו ומסתיים בלידה, כך גם היריון צעיר שלא התפתח, מעודד צירים ומאפשר לגוף לשחרר את תוכן הרחם ולהתנקות.

בדומה לריקון הרחם בדם הווסת, כחלק מהמחזור החודשי, כך מנקה הרחם את תוכן ההיריון לאחר שהמאזן ההורמונלי מצביע על סיום היריון.
סיום היריון באופן טבעי יכול לעורר שאלות וקשיים שונים אצל האישה. במידת הצורך ניתן להיעזר בטיפול אישי או להתייעץ בליווי טלפוני. מגוון השיטות, הגישות והמטפלות המלוות נשים במצבים אלו הולך וגדל וכך כל אחת יכולה לבחור את שיטת הטיפול המתאימה לה.

קושי ראשון שיכול לעלות הוא תחושת האובדן והרצון של חלק מהנשים "לסיים עם זה כבר" – כאן נדרשת נשימה והעמקה בשורש הרגשי המקשה עלינו להכיל את האובדן ולקבלו כחלק מהחיים. העיבוד הרגשי ותהליך ההיפרדות שניתן לעשות בשלב ההמתנה הוא בעל משמעות .

קושי נוסף הוא הפחד הנובע מחוסר היכולת שלנו לשלוט על התהליכים הפיזיים. הפחד שהגוף לא יבין, לא יעשה את העבודה, יפתח זיהום, לא יצליח להתמודד עם הכאבאו עם אובדן מסיבי של דם.
לצערי הרב אנו חיות בעולם בו לא מחנכים נערות ונשים לסמוך על גופן. להיפך. מגיל קבלת הווסת המסרים שאנו מקבלות הם של הסתרה, בושה, לכלוך, משהו שעדיף להשתיק אותו. כמובן שלא כולן חוות את הדחייה וההדחקה של הגוף, אבל המסר המרכזי הוא שהמעגל ההורמונלי החודשי פוגע בתפקוד היום יומי. לגוף ולנפש לא ניתן מקום של כבוד. נשים ונערות לא מתחנכות על מרחב של שמחה וביטחון בגוף הנשי המופלא, הנהדר והיודע. מסרים כמו 'להיות עם ולהרגיש בלי', 'תחתוניות יום יומיות', 'שטיפות ריחניות', הסרת שיער (שתפקידו להגן על הפות), תרבות הפורנו ועוד דוחים את קבלת הגוף הנשי כאשר אין כמעט לימוד על המעגל ההורמונלי ועל המחזוריות הטבעית.

דם הווסת נחשב טמא ומלוכלך ומתקשר לפוטנציאל חיים שלא מומש. פעמים רבות נספג הדם בתחבושות וטמפונים המכילים חומרי הלבנה שלא מיטיבים עם בריאות האישה. לא מעט נשים ונערות חוות כאבים בביוץ או בווסת והפרשנות שניתנת לפות ולהפרשותיו היא פרשנות שלילית. נשים רבות לא מכירות את ההפרשות השונות שיוצאות מהנרתיק במהלך המחזור החודשי, הפרשות שחלקן קוטלות זרע וחלקן מעודד פוריות. נשים רבות משתמשות בתחתוניות יום יומיות שלאורך זמן עלולות ליצור הפרשות רבות הגורמת להן לפתח תלות בתחתונית. מוצרי ספיגה שאינם אורגנים מהווים מצע פורה להתפתחות של זיהומים, פטריות ולתחושות של גרד וחוסר נעימות. באותו אופן שימוש באמצעי מניעה הורמונלים (גלולות, התקנים הורמונליים, זריקות וכו') עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו ירידה בחשק המיני, קהות ריגשית, דיכאון, קרישי דם, מיגרנות, עלייה בשיעור סרטן השד, אוסטאופרוזיס, הסתרת חוסר איזון הורמונאלי , מונעים ביוץ ומנתקים את המעגל ההורמונלי.

את המקום הזה אני רוצה לחזק.
חשוב שננכס לנו בחזרה את היכולת, הידע והפרשנות המיטיבה של הגוף הנשי האדיר שזכינו לו. נסמוך על הרחם הבוראת, הפרשות הגוף הטבעיות, ונעודד נשים ללמוד על המחזוריות החודשית ונשתמש בה באופן מיטיב.
דחיקת הגוף והצרכים הנשיים הצידה והדרישה לתפקד בעבודה ובבית, יוצר מצב בו אין פניות רגשית שמאפשרת לתת מקום לתהליכים ההורמונליים. נשים מוצאות עצמן מתמודדות עם ההפלה לבד, ללא שיתוף של הסביבה, מקום העבודה או המשפחה. גם הסביבה מבחינתה הורגלה לא לתת מקום לצרכים הרגשיים והפיזיים של נשים.

חשוב לצין שמגמה זו הולכת ומשתנה. יותר ויותר נשים מבינות כי הפלה היא אירוע המצריך התכנסות פנימה, ממש כמו לידה. בעבר כאשר חיינו בשבט נשי תומך, בזמן דם הוסת היו הנשים פורשות מהעשייה היום יומית ומתכנסות ב"אוהל האדום" מקום בו הייתה תמיכה, למידה ויכולת להיעזר בנשים מהקהילה. כיום מארג התמיכה הנשית פחות חזק ופחות מכיל ואנו צריכות למצוא לנו נתיבים להיעזר בחברות ובנשות מקצוע שיזכירו לנו את הקסם הקיים בתמיכה נשית ובאנרגיה נשית מאפשרת. כבר ידוע שכאשר נשים נפגשות ביחד רמת האוקסיטוצין (הורמון האהבה) עולה.י

כתיבת תגובה